מילון מונחים
טחורים לאחר לידה נגרמים כתוצאה מלחץ תוך בטני שהופעל על הורידים שנמצאים ליד פי הטבעת בגלל כובד הרחם ולחיצות הלידה. טחורים לאחר לידה יכולים להיות מלווים בגרד, אי נוחות וכאבים.
בשלב ראשון מומלץ גם כאן למרוח משחות מאלחשות וקרמים מסוג הממליס ולעשות אמבטיות פושרות עם סבון בישיבה ולהרבות בשתיה והקפדה על תזונה שיש בה ריבוי סיבים תזונתיים המעודדים ריכוך הצואה. יש מקרים בהם אין טחורים בהריון אך הם מופיעים בזמן הלידה בגלל הלחיצות.
רוב הטחורים שמופיעים אחרי לידה נעלמים לאחר מכן.
אם אי הנוחות והכאבים לא חולפים, ישנן מספר אפשרויות טיפוליות ובהם טיפול בלייזר, קשירה וטיפול בשיטת Hal Doppler במהלכו תופרים את הטחורים תוך מעקב האולטרא- סאונד ומפסיקים את אספקת הדם אליהם. למידע נוסף על טיפול Hal Doppler בטחורים הקליקו כאן
טחורים פנימיים נמצאם פנימית לפי הטבעת. הם מכוסים ברירית המעי הגס ובדרך כלל אינם כואבים. יחד עם זאת הם עלולים לדמם, או לגרום לתחושת לא נוחה בפי הטבעת, כמו גם לגרוד. טיפול : טחורים פנימיים יכולים להתכווץ מעצמם חזרה לתעלת הרקטום.
במידה והם לא מתכווצים, ניתן לדחוף פנימה בצורה מקצועית.
צניחת טחורים היא תופעה בה במקרים מסוימים, טחורים פנימיים יוצאים מחוץ לפי הטבעת. הדבר קורא בעיקר בגלל מאמץ בשירותים.
טחורים נגרמים כתוצאה מכך שמערכת ורידים הממוקמת בחלחולת ובפי הטבעת אינה מנקזת את הדם מהאזור כפי שהיא אמורה.
אחת הסיבות המרכזיות להיווצרות טחורים היא לחץ תוך בטני שנובע מעצירות / מאמץ ביציאות, הקאות ושיעול תכוף, מאמץ גופני רב, הריון, יתר לחץ דם פורטלי, אי ספיקת לב ואפילו חרדות ולחץ נפשי.
אבחון טחורים נעשה באמצעות בדיקה מקצועית פשוטה של פי הטבעת על ידי רופא פרוקטולוג.
יש שני סוגי טחורים: טחורים פנימיים וטחורים חיצוניים. טחורים פנימיים מזוהי על ידי בדיקת אנדוסקופ ובדיקת אצבע.
טחורים חיצוניים מזוהים בקלות היות והם חיצוניים לפי הטבעת ועטופים ברקמת עור של פי הטבעת.
טחורים מסווגים לארבע דרגות עיקריות :
דרגה ראשונה – תופעות ראשוניות של טחורים כדימום ואי נוחות.
דרגה שנייה – צניחה של טחורים לפי הטבעת וחזרתם ללא התערבות.
דרגה שלישית – צניחה של טחורים לפי הטבעת אשר מחייבת התערבות חיצונית.
דרגה רביעית – צניחה של הטחורים אל מחוץ לפי הטבעת, שאינה ניתנת להחזרה ומחייבת טיפול כירורגי.
מחלות פי הטבעת וקצה צינור העיכול כוללות : עצירות כרונית , אי שליטה על הסוגרים , קושי ביציאות , טחורים (התרחבות של כלי דם באזור פי הטבעת ), פיסורה ( סדק או חריץ בפי הטבעת ) , כיבים ומורסות באזור פי הטבעת , פיסטולה (פיסטולה סתימה של בלוטה אנאלית בפי הטבעת היוצרת זיהום מקומי שנפתח לעור), דלקות , פציעות , סרטן המעי הגס.
פצע מוגלתי אנאלי שמרכז הצטברות מקומית של מוגלה. נגרם בגלל חיידק שמתיישב על רקמת פי הטבעת וגורם לדלקת.
ניתן לזהות על ידי נפיחות וכאבים, במקרים מסוימים חום וצמרמורות ואי סבילות למגע.
ישנן מחלות שידועות ככאלה שעלולות להגדיל סכנת היווצרות אבצס בתעלת פי הטבעת.
הטיפול הוא בניקוז האבצס. בדרך כלל אנטיביוטיקה לבד אינה מספיקה.
פיסורה אנלית היא חריץ ( או סדק ) דלקתי מקומי באזור פי הטבעת, הנגרמת בדרך כלל עקב יציאות קשות ועצירות. כאשר הצואה הקשה עוברת בפי הטבעת היא שורטת ופוצעת את הרירית.
פיסורה מתבטאת בגירוי, דימום וכאבים באיזור פי הטבעת.
ברוב המקרים ניתן לזהות פיסורה על ידי פיסוק הישבן והתבוננות בפי הטבעת.
פיסורה חריפה הנה פיסורה שנמשכת עד חודש ימים.
פיסורה כרונית הנה פיסורה שנמשכת מעל חודש ויש בה סיבי שריר חשופים, פוליפ קטן למעלה או איזור נוקשה סיבי.
במקרה של פיסורה אנלית חשוב להקל על הכאב שגורם החריץ (החתך) ולפעול לריכוך הצואה כדי שמעברה באזור החתך לא יכאיב או יגדיל אותו.
גם כאן כמו בטחורים, בשלב ראשון מומלץ להרבות בשתיה ולאכול מזון המכיל הרבה סיבים תזונתיים אשר מרככים יציאות. אמבטיות פושרות עם סבון מספר פעמים ביום גם מרככת את האזור ומקלות על כאב הפיסורה וגם מרפה את הסוגר.
בנוסף טיפול בפיסורה כולל משחות מאלחשות, משחה שמרפה את השרירים ומשחות אנטיביוטיות. אם הטיפול הנ"ל לא מעביר את הפיסורה , ישנה גם אפשרות של ניתוח (סטטיסטיקות מראות שכ-90% מהאנשים נרפאים ללא ניתוח).